פסק-דין בתיק תא"מ 2029-10

1.         האם הנתבע חב בפירעון המחאה אשר התובע מחזקי בה, ולטענתו נמסרה לו כביטחון להלוואה חוץ בנקאית אשר נתן לנתבע.

רקע וטענות הצדדים

2.         התובע הגיש לביצוע ביום 02.07.2008 במסגרת תיק הוצל"פ 22-03060-08-9 שיק על סך 30,440 ש"ח משוך על ידי הנתבע לפירעון ליום 27.02.2008.

            ביום 31.12.2009 הוגשה התנגדות לביצוע השטר ובקשה להארכת מועד.

לטענת התובע, השיק נמסר לו במעמד הלוואה מיום 13.01.2006 כביטחון לפירעון הלוואה על סך 20,000 ש"ח.

בתצהיר אשר תמך בהתנגדות טען הנתבע כי שלוש שנים טרם התצהיר נגנב לו פנקס שיקים ובו שיקים חתומים על ידו לצורך קניית מצרכי מזון. עוד  טען כי לא הגיש תלונה במשטרה מאחר ולא הייתה לו הוכחה כי השיק נגנב, עד אשר נודע לו אודות תיק ההוצל"פ.

בתצהירו הבהיר הנתבע כי הגרסה הראשונית בהתנגדות אינה מדויקת, שכן נרשמה מפיו על ידי עורך הדין אשר אימת את תצהירו ולא הובנו טענותיו מחמת אי שליטה בשפה העברית, ובפועל התכוון כי היו ברשותו מספר המחאות חתומות ואיבד אחת מהן.

הנתבע הפנה לתדפיסי חשבון הבנק ממנו נמשך השיק, וטוען כי מאחר וניתן לראות שנטל הלוואות בנקאיות ולא נפרעו שיקים שמספרם הסידורי סמוך לשיק הנדון, תומך הדבר בטענתו כי לא נטל מעולם הלוואה מהתובע, והתובע, אשר השיק עליו חתם הנתבע התגלגל לידיו, מייחס חוב של אדם אחר לנתבע, ככל שנתן הלוואה תמורת השיק הנדון.

דיון והכרעה

3.         בהתאם להחלטת כב' השופטת א' חדד מיום 23.02.2011, מונתה מומחית להשוואת כתבי יד לצורך בחינת חתימתו של הנתבע על הסכם ההלוואה אשר הציג התובע.

            בחוות דעתה של המומחית מיום 22.01.2012 קבעה המומחית כי מצאה התאמה בתכונות הכתיבה בין החתימה והרישומים שבמחלוקת, כיתוב בשפה הרוסית בתחתית הסכם ההלוואה, לבין דוגמאות כתב ידו של הנתבע, ולדעתה סביר מאוד שהחתימה והרישומים נכתבו על ידו.

המומחית לא נחקרה על חוות דעתה ואין בידי לקבל את טענת ב"כ הנתבע כי נוכח המדרג של הממצאים שצירפה המומחית לחוות דעתה, מסקנתה אינה עומדת בנטל הבאת הראיות בשיעור של 51% להוכיח שמדובר בחתימת הנתבע.

קביעת מומחה ברמת סבירות כאמור, עונה אחר עמידה בנטל ההוכחה במישור האזרחי, ולפיכך אני קובע כי הנתבע חתם על הסכם ההלוואה.

4.         טעם נוסף לקבלת עמדה זו היא העובדה שמחקירת התובע וממכלול הראיות לא הובאו נתונים מהם עולה ולו לכאורה כי התובע זייף את הסכם ההלוואה על פי פרטים שמילא מהשיק.

הסכם ההלוואה ערוך בכתב ידו של התובע, מתאר את סכום ההלוואה, שעור הריבית ואופן פירעון ההלוואה ואף מצוין בו כי להבטחת ההלוואה ניתן שיק ביטחון. על ההלוואה מצויין אף שמו של אדם שתרגם לנתבע את תוכן ההסכם וממכלול המסמך וצורתו עולה כי מדובר במסמך אותנטי ולא במסמך שנערך לאחר מעשה.

אמנם הנתבע העלה אפשרויות שונות בסיכומיו לפיהן אדם אחר הגיע עם השיק לתובע, וקיבל ממנו הלוואה, ולטענתו לא יתכן שהתובע זיהה אותו באמצעות תעודת זהות אשר הוצאה לאחר מועד ההלוואה, אולם כל הטענות האמורות, לרבות הטענה שהנתבע לא גר בכתובת אשר נכתבה בשפה הרוסית בתחתית הסכם הלוואה ברח' שי עגנון 32-34 באשקלון, לא נטענו בתצהיר ולא ניתנה לתובע האפשרות לחקור את הנתבע על טענותיו אלו.

עצם העלאת אפשרות כי אדם אחר נטל את ההלוואה אל מול ממצאי המומחית, הסכם ההלוואה והשטר, אין בהם די כדי לעמוד בנטל ההוכחה אשר חל על הנתבע לסתור את החזקות הפועלות לטובת התובע כאוחז שטר. עצם הסכם ההלוואה והשטר די בהם להוכחה כי התובע נתן תמורה כנגד השטר ולא עלה בידי הנתבע להוכיח כי לא קיבל כל תמורה מהתובע למרות שאין בנמצא קבלה, העברה בנקאית או תיעוד הכספים בחשבון הנתבע. התובע העיד כי מסר כסף במזומן ולא נסתרה טענתו.

5.         עובדה נוספת העומדת לנתבע לרועץ הינה כי שינה את גרסתו בין עמדתו הראשונית בהגשת התנגדות, טרם קבלת ייצוג משפטי, לבין תצהיר העדות הראשית שהגיש.

            הגרסה של אבדן המחאה אחת חתומה מתוך מספר המחאות אינה מהימנה ואין די בראיות הנסיבתיות והפנייה לחשבון הבנק כדי לתמוך בגרסה זו.